דיעות

הביקורת של אנטון אגו מהסרט רטטוי (בתרגום חופשי שלי): “במובנים רבים, עבודתו של מבקר (מלשון ביקורת) היא קלה. המבקרים מסתכנים במעט מאוד, אך מתנשאים לא מעט על אלה שמציגים את יצירתם ואת עצמם לשיפוטם. המבקרים עצמם מתפתחים בזכות ביקורת שלילית – שהיא כשלעצמה מהנה לכתוב ומהנה לקרוא. אבל האמת המרה שעל המבקרים להכיר בה היא שבעולם הרחב, יצירה ממוצעת וזניחה ככל שתהיה – עשויה להיות בעלת משמעות רבה יותר מהביקורת שמבטלת אותה.” “רק לעיתים, מבקר באמת מסתכן – כאשר הוא מגלה ותומך במשהו חדש. העולם לא תמיד אדיב כלפי כישרונות חדשים, יצירות חדשות. החדש זקוק לידידים.” “אמש חוויתי משהו חדש – ארוחה יוצאת דופן ממקור בלתי צפוי לחלוטין. לומר שהארוחה והיוצר שלה ערערו את תפיסותיי לגבי בישול עילי – יהיה אנדרסטייטמנט. הם טלטלו אותי עד היסוד.” “בעבר, לא הסתרתי את זלזולי במוטו המפורסם של השף גוסטו: ‘כל אחד יכול לבשל’. אבל כעת אני מבין – רק עכשיו באמת הבנתי למה הוא התכוון. לא כל אחד יכול להפוך לאמן דגול, אבל אמן דגול יכול להגיע מכל מקום.” תמיד הייתי בצד שיוצר ומייצר, בצד שבוחן כל פעם כל דבר מחדש, כזה שחושב לא מעט פעמים בלא מעט מקרים "מחוץ לקופסא" תמיד הייתה ביקורת, תמיד תהיה ביקורת, היא חשובה להתפתחות והיא מאתגרת לא מעט, אבל לא פחות חשוב הוא, שהביקורת תבחן את העשייה באופן אוביקטיבי ובכלים המתאימים, ולא פחות חשוב, על ידי מי שיכול להעריך אותה. היכרתי לא מעט בעלי מקצוע בתחומי שרשרת האספקה, חלקם טובים יותר וחלקם פחות, מעניין יהיה להגיד שהביקורת השלילית ביותר הייתה זו של אלו שנתנו תמיד את אותו הפתרון, ולא משנה מה הייתה הבעיה.