תיאוריית האילוצים בשימוש שרשרת האספקה
הצמיחה היא לא אופציה, מי שלא יצמח - ידעך, הצמיחה היא המנדט להובלה.
כדי להשיג תוצאות כאלה, על הנהלת הארגון, כל ארגון, להוביל אותו לשיפור מתמיד, מטבע הדברים שיפור מוביל לשינוי, ושינויים כידוע - מחייבים שינוי...
תורת האילוצים או בקיצור TOC (Theory Of Constraints) היא מתודולוגיה תמציתית שמטרתה לתכנן וליישם ביעילות שינויים בארגונים, שינויים שתוצאתם תהיה צמיחה ו... רווחיות.
קצת על תורת האילוצים
"תורת" האילוצים היא תורה בתחום "הנדסת תעשיה וניהול" שפותחה על ידי דוקטור אליהו גולדרט - פיזיקאי ישראלי, גולדרט ניסה ליישם שיטות חשיבה ומחקר הנהוגות בעולם המדע - על עולם הניהול, כך פיתח את המתודולוגיה הקרואה בקיצור "תורת האילוצים או - TOC.
קיימות תורות ניהול רבות, רבות קדמו לתורת האילוצים, רובם ככולם נוצרו בעולם בו היצרנים הובילו את השוק והיו הגורם הבולט בו, לכן שיטות הניהול שפותחו על פי תורות אלה שמו דגש על בעיות הייצור והיצרנים, על צמצום עלויות מלאי, על העלאת נצילות ועל התמקדות בצמצום הוצאות ייצור בכלל.
תורת האילוצים מנסה לתת מענה ניהולי למצב הקיים בשוק המודרני היום - מצב בו מעמדו של הלקוח חזק מתמיד ומצריך את היצרן להיות גמיש יותר ולהתמודד עם תחרות רבה יותר.
על פי תורת האילוצים לכל ארגון ישנה מטרה אחת, כאשר לרוב, בארגון רווח, המטרה היא להרוויח יותר כסף, בכל ארגון כזה קיימים מספר מצומצם (לרוב אחד) של אילוצים המכונים "צווארי בקבוק" (צוואר בקבוק הוא המשאב או הגורם המגביל או המאלץ במערכת, בפס ייצור או בכל תהליך פנימי, הוא בעל יכולת קטנה יותר מהנדרש ממנו.) צווארי בקבוק אלו מפריעים לארגון לממש את מטרתו.
כדי להשיג מטרה זו על הארגון לפעול ולמצוא את האילוצים, להבינם, לפעול לשינוי המצב ואף להשתמש בהם.
ניתן לחלק את התורה לשני חלקים עיקריים, האחד הוא תהליך "חמש שלבי" נקרא גם " תהליך המיקוד", שנועד למקד את ההנהלה ב "אילוץ של המערכת", להתאים את המערכת אליו ואף לנצלו על מנת לשפר את הארגון כולו.
והשני הוא מקבץ של טכניקות ותהליכי חשיבה - שיישומם מאפשר להנהלה להבין טוב יותר את הבעיות שעומדות בפניה ולפתור אותן.
תהליכי חשיבה
עקרונותיה של תורת האילוצים נראים בדרך כלל פשוטים, זאת מכיוון שהיא מבוססת על ההיגיון והשכל הישר.
כוחה של השיטה הוא בפיתוחם של מספר תהליכי חשיבה שיעזרו למנהל להתמקד ולממש עקרונות אלו, להלן מספר תהליכי חשיבה בולטים:
אידוי עננים או פיזור ערפל - תהליך חשיבה זה נועד לפתור קונפליקטים, יסוד התהליך אומר כי בבסיסם של קונפליקטים קיימת הנחה שגויה שמציאתה תפתור את הקונפליקט (קונפליקט הינו התנגשות בין צדדים בעלי צרכים, אינטרסים, רגשות, דעות, אמונות ו/או ערכים שאינם מתיישבים אלו עם אלו, זו תופעה טבעית העשויה להתגלע במערכות יחסים שבין יחידים, קבוצות, חברות, ארגונים ומדינות.)
TOC עושה את הנחות היסוד הבאות על מערכות:
בהתאם לכך, לשיטת ה - TOC קיימים שני תהליכי ליבה לשיפור מתמשך, יישומם נעשה לעיתים באופן פרטני ולעיתים במשותף, אלה הם תהליך המיקוד ו תהליך השינוי.
תהליכי הליבה של שיטת TOC
א. תהליך המיקוד, נקרא גם תהליך 5 השלבים :
1. זהה את אילוצי המערכת: כלומר, המקום שבו הביצועים של המערכת מוגבלים.
2. החלט כיצד "להוציא" את הביצועים המרביים מתוך האילוצים.
3. הכפיפו את כל שאר הדברים בהתאם להחלטה בשלב 2 כדי לוודא שאף חלק אחר של המערכת לא יגביל את היכולת למקסם את הביצועים.
4. מנף את האילוץ: כאשר מתממשים הביצועים המרביים, מנף אותם כך שימשיכו בביצועיהם.
5. חזור לשלב 1 במקרה שהשינויים גרמו לאילוצים חדשים.
תהליך המיקוד - או כפי שמקובל גם לקרוא לו "תהליך חמש השלבי" מספק לארגון מערכת של כללים ואמצעים וכן את הבהירות הנדרשת כדי להבטיח קבלה ויישום החלטות ויוזמות - הכל במטרה ליצור יחידות יעד נוספות, כאמור - בארגונים הפועלים למטרות רווח - יחידות יעד נוספות פירושם רווחים נוספים.
ב. תהליך השינוי :
תהליך השינוי מאפשר התמקדות מהירה בבעיות הליבה ופיתוח פתרונות יעילים בתהליכי היישום שלהם, כך שיבוצעו שיפורים מתמשכים ומרשימים במהירות.
פריצת הדרך לשינוי
פריצת דרך בביצועים דורשת גישה פורצת דרך בשינוי. הדבר דורש מיקוד, בהירות, וודאות גבוהה וסיכון מבוקר.
תהליך ה TOC לשינוי מספק את הוודאות ואת הנוחות שהסיכונים הנלקחים בשליטה, תהליך "המיקוד" מספק את ההתמקדות והבהירות הנדרשים.
יחד, שני התהליכים מספקים מסגרת עקבית יעילה וברורה, מנוהלת ונשלטת - היכולה להפגין צמיחה מתמשכת ויציבה.
קבלה וזיהוי של האילוצים
כאשר מקבלים את הטענה שלכל מערכת יש מספר מצומצם של דברים שמגבילים את ביצועיה, מקבלים בעצם את הגישה האומרת כי - תשומת הלב וההתמקדות של ההנהלה צריכות להיות מושקעות בכיוון זה - והארגון בכללותו צריך להיות ממוקד באופן הטיפול באילוץ, להיות ממוקד בתהליך השינוי המוסכם.
כאשר מקבלים את המושג "אילוצים", הצעד הראשון הוא לזהות מה "מאלץ" את הארגון שלכם, זהו את "האילוץ" !! (זהו כאמור שלב 1 של תהליך מיקוד TOC).
יש להגדיר את האילוץ לפני שנזהה אותו, ה"אילוץ" יכול להיות כל דבר שמגביל את יכולת הארגון לייצר יותר מהיעד שהוגדר.
כשמדובר בארגון למטרות רווח, אז מדובר בעצם בהגבלת ייצור רווחים נוספים, כשמדובר בבית חולים למשל - אז מדובר למעשה בדבר שמגביל אותו מליצור יותר יחידות בריאות, לכן ברור שצריך להגדיר את האילוץ.
איך מזהים את האילוץ של הארגון שלך ? מה למעשה מגביל את הפקת יחידות המטרה ?
כאן תוכלו להשתמש בשכל ישר ובאינטואיציה טובה, שלכם ושל הצוות שלכם, במקרה כזה נסו לא ליפול לתוך המלכודת שמעמיד תרגיל ניתוח כזה, יתכן שהנתונים שלכם לא בהכרח מדויקים ומעודכנים, וגם אם הם כך, זכרו שהמציאות משתנה כל הזמן, אך גם אם תטעו, אתם עדיין צפויים לשיפורים, לתורת ה TOC יש מנגנון תיקון נפלא שימשיך לזהות במהירות את האילוצים הנכונים.
האם האילוץ פנימי או חיצוני ? כלומר, אם הביקוש מאלץ את הארגון שלך לגדול/לספק יותר, כמה זמן ייקח לכם לפני שתהיה לכם יכולת לענות על הביקוש ?
3. אם האילוץ הוא "חיצוני", זה אומר שלא תהיו מסוגלים לענות על הגידול בביקוש למימוש יותר יחידות מטרה. (עד שלא יתבצע שינוי או מענה לאילוץ)
גדולתה של תורת/שיטת ה TOC היא פשטותה.
תורת ה TOC מתמקדת במתן תהליך עבודה המוביל לשיפורים מהירים ומשמעותיים וכן בתיקון יעלי של שגיאות - שאפילו עם התכנון והניתוח הטובים ביותר - הן בלתי נמנעות.
נצלו את האילוצים
לאחר זיהוי האילוצים, הצעד הלוגי הבא יהיה להחליט כיצד לנצלם (שלב 2 בתהליך המיקוד) הכל כדי לגלות למקסם ולהוציא את מירב יחידות המטרה האפשריים.
לעומת זיהוי האילוץ, ההחלטה כיצד לנצל אותו היא בדרך כלל משימה קשה יותר.
אין ספק שהשונות גבוהה, ובכלל, תלוי מהו האילוץ - פנימי או חיצוני וכן על שאר פרטי המצב השולטים או הגורמים לאילוץ.
ככלל, קיימים מספר קווים מנחים המסייעים בהבנת הנדרש לניצול האילוצים ולהגדרת תהליך כללי לקבלת החלטה כזאת, עם זאת, בלא מעט מקרים - ההנחיות אינן מספקות ותהליך השינוי יידרש ליצירת פתרון מלא ומפורט.
נתחיל בקווים מנחים לגבי "אילוץ חיצוני" :
למרות שההנחיות פשוטות ואפילו מובנות, הן אינן מספקות, באמצעות תהליך שינוי TOC, ניתן לתכנן וליישם פתרונות עבור שניהם - להשפיע על הלקוח או/ו על תפיסת הערך של הספק, לזהות אילו שינויים נדרשים בתהליך התפעול וכיצד ליישם אותם ביעילות עם הלקוחות או הספקים שלכם, כתוצאה מכך, יהיו לכם פתרונות שיאפשרו לנצל את האילוצים שלכם, כלומר, ל"סחוט" את הפוטנציאל המקסימאלי של אילוצי השוק שלכם או את מגבלת האספקה שלכם (מקסימום פירושו עד ש"האילוץ החיצוני" יהפוך ל "אילוץ פנימי" דבר שיציין שהגיע הזמן להתחיל מחדש - זהו שאין ולא יהיה רגע דל לצמיחה ולפיתוח).
כאשר האילוצים הם פנימיים, כלומר, החברה אינה יכולה לענות על כל קפיצה של ביקוש (כמעט לא יכולה) המונחתת עליה, האילוץ עשוי להיות צוואר בקבוק אמיתי - משאב שאין לו יכולת מספקת, או שימוש לא נכון או לא מספק ביכולת.
כדי לזהות את האילוצים הפנימיים, השתמשנו בקווים המנחים למציאת האילוץ לאורך שרשרת הערך, המקום שבו כמות ה- ""WIP - המקום בו מרבית העבודה ממתינה, המתנה או "צוואר בקבוק" זה הוא המשאב המגביל, המשימה עכשיו היא להבין את הסיבות שיוצרות את הפקק, כלומר, הסיבות שגורמות לבזבוז או ניצול לא נכון של משאב זה או תפיסת הפעלתו.
משאבים, תורים זרימה
בדרך כלל ניתן לאפיין שימוש לא נכון או לא יעיל של משאב לפי התורים שנוצרים, באופן כללי, תורים הם תוצאה של זרימה לא תקינה בתהליך או בתהליכים, זרימה לא תקינה היא תוצאה של הכללים הבאים שאינם מאפשרים "זרימה שוטפת", להלן כללים בסיסיים פשוטים ליצירת זרימה טובה :
לפיכך, כשמדובר בניצול האילוצים הפנימיים, הדבר הראשון שנדרש לעשות הוא לשפר את השליטה על נקודת הכניסה למערכת, כך שכמות העבודה שאושרה לעיבוד תהיה תואמת לקיבולת של המשאב המגביל שלכם.
צעד זה יהיה ישפר כמעט מיד את זרימת העבודה במערכת שלכם, דבר שיגרום לכם להבין למעשה כי מה שחשבתם והערכתם כ "אילוץ" אינו למעשה ה "אילוץ" ו ה WIP פתאום מצטבר אל מול משאב אחר. (החדשות הטובות הן שהביצועים שלך כבר השתפרו משמעותית, והתוכנית אומרת לחזור לשלב א 'של תהליך המיקוד של זיהוי האילוצים).
בנוסף לכל תהליכי השיפור, ה TOC פיתחה מספר פתרונות ליבה המהווים בסיס לניצול אילוצים, הן פנימיים והן חיצוניים.
לאילוצים פנימיים:
עבור אילוצים חיצוניים:
לסיכום, למדנו היכן הביצועים שלנו מוגבלים, יש לנו מושג ברור איך למקסם מירב יחידות מטרה מתוך תהליכים אלו, כעת אנו עומדים בפני אתגר חדש, המערכת שלנו לא התחילה היום, הייתה או יש מדיניות והרגלי עבודה, יש נהלים ואמצעים שהכתיבו ומכתיבים את תפיסת העבודה, השיטות וההתנהגויות עד עתה, המערכת עובדת כבר, מצבי הפעולה הקיימים בחלקי המערכת עלולים לעכב להפריע ואף לעצור את היכולת לנצל את האילוצים, לכן, נדרשת הכפפת כפיפויות מחודשת, כזאת שתאפשר שכל מצבי הפעולה הקיימים בכל מקום במערכת לא יצמצמו את היכולת למקסם את "ניצול האילוצים".
כאמור, כל התהליכים המוזנים ב"אילוץ" אינם יכולים לאפשר לזרימה להגיע ל"אילוצים" באיטיות או להבדיל במהירות רבה מדי, הכל בכדי לבצע את מה שנדרש כדי לנצל אותו, כל התהליכים הבאים לאחר האילוצים חייבים להיות מסוגלים לקדם ולאפשר את הזרימה מבלי ליצור אילוצים / צווארי בקבוק חדשים.
כל הפונקציות התומכות חייבות לבצע את משימותיהן בדרכים שאינן יכולות להשפיע לרעה על הניצול - אלא בדרכים התומכים להצלחתו.
יש לשנות את כל הכללים/הפרוצדורות הקיימות שעלולות לגרום להשפעה שלילית על הניצול, במילים אחרות - כל אמצעי הממריץ את ההשפעות השליליות לתהליך השינוי חייב להיות מוחלף או מוסר.
תהליך שינוי או תהליך מתקן שלא יוסרו ממנו המכשולים המגבילים או אפילו העוצרים אותו - נדון לכישלון.
שעיה כליף
מקורות:
ויקיפדיה, מאמרו של מיקי גרנות, ידע מצטבר בשימוש בתיאוריה וחוויות אישיות.